פסק-דין בתיק בר"ע 3334/07

1.         בבית המשפט המחוזי בירושלים (בפני כב' השופט ב' אוקון) התברר סכסוך בין המבקשת, חברה קבלנית לבניה, לבין 37 רוכשי דירות בפרויקט בניה במבשרת ציון (ה"פ 3183/04). המשיבים הם שניים מאותם רוכשי דירות. באותו ענין הגישו רוכשי הדירות בקשה לסעד הצהרתי ש" כלל סדרה שלמה של עניינים ובהם הצהרה על הפרה ועל ביטול הסכמים שלא כדין, אך לוז הבקשה נגע למחירי הדירות" (מדברי השופט אוקון בפסק הדין). סכסוך זה הסתיים בפסק דין שניתן על דרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ביום 13.11.05.

במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט את יתרות החובה והזכות שביחסים שבין המבקשת וכל אחד מן הדיירים. בעניינם של המשיבים נקבעה יתרה לזכותם של המשיבים בסך 10,000ש"ח.

2.         דעתה של המבקשת לא היתה נוחה מפסק הדין, והיא הגישה בקשה לביטולו לבית המשפט המחוזי, בעניינם של המשיבים, כבקשת ביניים במסגרת התיק העיקרי (אציין, כי תובענה לביטול פסק הדין נגד כל רוכשי הדירות נדחתה בימים אלה על ידי השופט פרקש (ה"פ 5342/06 מיום 13.12.07)). טענת המבקשת היתה, כי תוצאת הפסק בעניינם של המשיבים מוטעית, שכן לא הובא בחשבון חוב שהמשיבים חבים לה בגין שינויים שביצעה בדירה שרכשו, בסך 18,382ש"ח. בית המשפט (כב' השופט אוקון) דחה את הבקשה והפנה את המבקשת להגשת " תובענה חדשה ונוספת נגד המשיבים" (החלטה מיום 26.4.06). בית המשפט הוסיף, כי " ... על פניו נראה כי השאלה הטעונה בירור עובדתי היא לא שאלה מורכבת. נוכח טענותיה העקביות של המבקשת בדבר ביצוע שינויים בדירת המשיבים והיעדר תגובה מצד המשיבים לבקשת הביטול, רצוי שהמשיבים יבחנו את טענות המבקשת לעומקן מבעוד מועד, על מנת להימנע ממצב בו יושתו עליהם הוצאות משפט באותו הליך צפוי נוסף".

3.         המבקשת נהגה על פי ההחלטה האמורה והגישה תביעה נגד המשיבים לבית משפט השלום (ת"א 4267/07). בכתב התביעה נתבעו המשיבים לשלם למבקשת סך של 55,572ש"ח. סכום התביעה, אשר "תפח" ביני לביני, כולל את הרכיבים הבאים: סך של 20,572ש"ח, בגין ביצוע העבודות הנוספות (הסכום שנתבע הוא הסך של 18,382ש"ח הנ"ל משוערך ליום הגשת התביעה); סך של 15,000ש"ח, פיצוי בגין הנזקים שגרמו המשיבים למבקשת בשל הימנעותם מלקבל את החזקה בדירה עד ליום 11.2.07; סך של 20,000ש"ח, פיצוי בגין הנזקים שגרמו המשיבים למבקשת עקב העיכוב בהשבת כתבי הערבות הבנקאית לידיה.

בישיבת קדם משפט ראשונה ביום 6.9.07 קבע בית משפט קמא (כב' השופט מילנוב), כי הפלוגתא היחידה לדיון תהיה שאלת ביצוע השינויים בדירה וחובתם של המשיבים לשלם למבקשת בגין ביצוע השינויים. בית המשפט הוסיף, כי " לדעתי בכל הכבוד, הפלוגתא המפורטת בסעיף 1.1 לעיל היא היחידה שעומדת לדיון והכרעה לאור החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים... בכל הכבוד, לא ברור מדוע בית המשפט המחוזי בירושלים לא בירר נושא זה לגופו של ענין במסגרת התיק שהוא דן בו (וכאשר שם שולמה האגרה)... אלא שחזקה עלי החלטת בית המשפט המחוזי ואינני רואה מנוס אלא לדון בשאלה שהתווה בית המשפט המחוזי כלשונה". בית משפט קמא ראה להדגיש, כי לא תותר הבאת ראיות או השמעת טיעונים החורגים מן הפלוגתא האמורה.

4.         על החלטה זו של בית משפט קמא מלינה המבקשת בבקשה לרשות ערעור שבפני. המבקשת טוענת, כי בית המשפט מחק שתיים מתוך שלוש עילות התביעה שבכתב התביעה ביוזמתו, מבלי שהוגשה בקשה בענין זה על ידי המשיבים, וזאת ללא כל הנמקה. התנהלות זו פוגעת במבקשת ומונעת ממנה להביא לבירור שתיים מעילות התביעה להן היא טוענת.

המשיבים מותירים את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט ומאשרים, כי בית משפט קמא החליט להעמיד את ההליך בפניו על פלוגתא אחת בלא שקדמה לכך בקשה מטעם המשיבים - הנתבעים (אציין, כי נראה שהמשיבים לא דקו פורתא בהחלטת בית משפט קמא, אשר הותירה על כנה את התביעה בנושא השינויים בדירה ומחקה את העילות המתייחסות לנזקים שנגרמו למבקשת, לטענתה, בגין העיכוב במסירת הדירה למשיבים, וסברו כי זו דווקא העילה שנמחקה).

5.         לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ולאחר שהמבקש והמשיבות הסכימו כי אדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות), החלטתי לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור. להלן אבאר עמדתי.

6.         בתביעה שהגישה לבית משפט קמא כרכה המבקשת שני סוגי עניינים: האחד, תביעה לתשלום התמורה בגין השינויים שביצעה בדירת המשיבים; ו השני, תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו למבקשת, לפי הטענה, עקב העיכוב במסירת הדירה למשיבים. המשיבים התגוננו נגד התביעה והשיבו לגופן של הטענות שבכתב התביעה, על כל רכיביהן. המשיבים לא טענו, כי יש לסלק את התביעה או חלקים ממנה על הסף (על דרך של מחיקה או דחיה). אציין, כי המשיבים אמנם טענו, במסגרת כתב ההגנה (סעיף 11), כי קיים מעשה בית דין בשאלה בדבר קיומו של חוב בגין ביצוע שינויים בדירה, אשר נבלעה בפסק הדין ב-ה"פ 3183/04, ואולם הם לא ראו להגיש בקשה נפרדת בענין זה לפי תקנה 101(א)(1) לתקנות.

זו היתה תמונת המצב, מבחינת כתבי הטענות, בעת שהתקיימה ישיבת קדם המשפט מיום 6.9.07. כפי שתואר לעיל, בית המשפט החליט באותו דיון, כי הפלוגתא היחידה שיש להכריע בה היא נושא החוב בגין ביצוע השינויים בדירה. בית המשפט לא ביאר מדוע ראה למחוק את שני ראשי הנזק הנוספים, המתייחסים לאירועים המאוחרים לפסק הדין ב-ה"פ 3183/04, היינו, לשלב מסירת החזקה בדירה. אני סבורה, כי לא היה כל טעם מבורר לעשות כן, ובוודאי שאין המדובר בהחלטה המצויה בגדרי סמכות בית המשפט לערוך פלוגתאות במסגרת קדם משפט (על פי תקנה 143(1) לתקנות). כך, לא היתה כל מניעה לאחד בכתב התביעה מספר עילות (ראה תקנה 46(א) רישא לתקנות), כפי שנעשה על ידי המבקשת, ולכן לא היתה כל סיבה למחוק את התביעה לתשלום פיצויים בגין תוצאות העיכוב במסירה. אכן, החלטתו של השופט אוקון מיום 26.4.06 הפנתה את המבקשת להגיש תביעה בנושא החוב בגין השינויים בדירה, ואולם לא היתה כל מניעה שהמבקשת תכרוך בכתב התביעה גם תביעה לתשלום פיצויים בגין עילות שקמו לה, לטענתה, לאחר מכן. בית משפט קמא הביע תמיהה על ההחלטה שלא לדון בתביעה בנושא השינויים בדירה במסגרת התיק שהתברר בבית המשפט המחוזי, תוך ציון העובדה כי "שולמה האגרה". אזכיר, כי באותו תיק התבררה תביעתם של רוכשי הדירות, אשר שילמו אגרה, ולא תביעה של המבקשת.

לקראת סיום אוסיף, כי קיימת אפשרות לראות בהחלטתו של בית משפט קמא מושא הבקשה לרשות ערעור משום פסק דין חלקי ביחס לחלק מהתביעה (ראה תקנה 191 לתקנות), לגביו קיימת, לכאורה, זכות לערער ללא נטילת רשות. ואולם, מאחר שהצדדים לא טענו דבר בענין זה, לא ארחיב בכך.

7.         סיכומה של נקודה זו. יש להשיב לשולחן הדיונים את כל העילות שבכתב התביעה כבר בשלב זה, על מנת להביא לבירור כל השאלות שבמחלוקת בכפיפה אחת (ראה: רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ'  חיים אלוש, מיום 25.6.07, מפי כב' המשנה לנשיא, א' ריבלין).

8.         התוצאה היא, כי הערעור מתקבל והחלטתו של בית משפט קמא מתבטלת.

בשולי הדברים אציין, כי הגיעה העת לסיים את הסכסוך בין בעלי הדין ולהגיע להסדר מוסכם במחלוקות הקיימות, שהן  שוליות ממש. חזקה על בעלי הדין ובאי כוחם, כי יעלה בידם לעשות כן, ללא מאמץ מיוחד.

בנסיבות הענין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב בטבת תשס"ח (31 בדצמבר 2007), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.